אומנות פסיכדלית בשנות ה-60
בשיעור הראשון נגענו בקצה של האומנות הפסיכדלית ובעבודת הבית ניסינו, על פי תחושתינו, להבין את הלך הרוח של האומן הפסיכדלי.
בשיעור זה נלמד על הרקע ההסטורי והמניעים להתפתחות הפסיכדליה
הפגנת מחאה נגד מלחמת ויאטנם\ סוף שנות ה-60
שנות ה50 בארה"ב שלאחר מלחמת העולם השנייה היו שנים של שמרנות פוליטית, שמרנות חברתית, ושמרנות מגדרית. לאחר מלחמת העולם השנייה היה גל לידה גדול שכונה "בייבי בום" והדור שנולד הוא הדור הראשון בעולם המערבי שנהנה משפע, שלווה, סטטיות ומשפחתיות.
בשל היעדר ההכרה בצורך הישרדות יומיומי, רבים מהדור הצעיר חיפשו משמעות חדשה לחייהם במיסטיקה מזרחית, תפיסות חברתיות של אחדות ושוויון, חזרה לטבע ולפשטות ואומנות.
בסוף שנות ה-60 דור ה"בייבי בום" כבר היה נוער מפוקח ובוגר שהחל לשאול שאלות לגבי תהליכים שקורים בעולם כשברקע אמריקה שקועה בבוץ הויאטנמי.
מתוך כל אלו צמחה "תרבות הנגד"- תרבות של צעירים המתנגדת לדור ההורים, לערכים שלו ולבורגנות השקרית. תרבות זו חשפה את הפער העצום בין דור ההורים לנוער בתפיסת העולם ובהשקפות המנוגדות.
תרבות הנגד דגלה באהבה חופשית, שחרור מיני, נטילת סמים ושוויות זכויות לנשים ולשחורים באמריקה. בנוסף היא יצאה נגד מלחמות ובראשונה נגד מלחמת ויאטנם אשר גבתה קורבנות רבים ונראתה מיותרת ולא מוצדקת.
פסטיבל וודסטוק 1969
בעניין החברתי, נוצרת תופעה חברתית חדשה המכונה "ילדי הפרחים", שהיא תוצאה ישירה של תרבות הנגד. ילדי הפרחים היו "היפים" שהטיפו לשלום, לשוויון, לאהבה ולשמירה על הטבע ובעלי החיים.
מתנועה זו החלו לצמוח זמרי רוק שהאריכו שיער, עישנו סמים ושרו שירים נגד המלחמה. הם משכו אחריהם צעירים רבים אשר העריצו אותם ואת המוזיקה שלהם והיו שותפים לאידיאולוגיה שלהם. בין הזמרים המובילים היו ג'ון לנון והביטלס, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, הגרייטפול דד ורבים אחרים.
ארוע השיא של ילדי הפרחים היה פסטיסל וודסטוק שנערך ב-1969 במשך 3 ימים-פסטיבל מוזיקה בו הופיעו רבים ממובילי תרבות הנגד והוא בהגדרתו היה הפגנת מחאה כנגד מלחמת ויאטנם. בפסטיבל זה השתתפו כחצי מליון בני אדם.
ילדי הפרחים-צילום׃ getty images
בין אמצע שנות ה-60 לתחילת שנות ה-70, תופעה קטנה הידועה בשם "פסיכודליה", צמחה מתרבות הנגד של אותה התקופה בסאן פרנסיסקו.
התרבות הפסיכודלית שצצה באותה תקופה שמה את חותמה כמעט בכל ההיבטים של החברה בשנות ה60 וה70 וביטוייה ניכרו במוזיקה, בקולנוע, באופנה, בעיצוב פנים וכמובן באומנות.
ניתן לומר כי ראשית האומנות הפסיכודלית נראתה בעיקר על פוסטרים למופעי מוזיקה.
הפוסטרים המפורסמים של אותה תקופה היו בעיקר כרזות של "הייט אשבורי" -מחוז בסאן פרנסיסקו שבעתיד התפרסם בשל התרבות ההיפית שצמחה בו. גם בניו יורק ובאנגליה נעשו פוסטרים על ידי אומנים מוכשרים, אך ניתן לומר כי הפוסטרים של"הייט אשבורי" הובילו את תנועת האומנות הפסיכודלית של אותה תקופה בזכות המקום ממנו צמחו.
הפוסטרים נוצרו בעיקר בשביל שני מועדונים גדולים שהחלו לפעות באותה תקופה
-"אולם אבלון" -אולם נשפים ישן שהוסב למועדון ונוהל ע"י FAMILY DOG PRODUCTION והמפיק צ'ט הלמס ו"אולם פילמור" בראשותו של המפיק ביל גרהאם.
האומן הראשון שהועסק על ידי ביל גרהאם היה ווס וילסון, שבנוסף לסטנלי מילר, אנטון קליי וויקטור מוסקוסו נתנו מיימד חדש לאומנות והאסתטיקה הפסיכודלית. באמצעות מופעי הרוק שלמענם עוצבו פוסטרים, נולדה האומנות הפסיכודלית.
לפני שהופיעה האומנות הפסיכודלית, הפוסטרים למופעי רוק היו ללא כל ערך אומנותי והעבירו רק אינפורמציה לגבי המופע, כללו את שמו של האומן או הלהקה באותיות מודגשות ואת שאר הפרטים בגופן קטן יותר, הכל שחור על גבי לבן.
הופעתה הפתאומית של האומנות הפסיכודלית על פוסטרים הביאה את ערך עיצוב הכרזה לרמה אחרת.
בשיעור זה למדנו על מניעיה ומקורותיה התרבותיים של האומנות הפסידלית. אומנות זו התפתחה כתוצאה של רצף של ארועים הסטורים, חברתיים ופוליטים. האומנות הפסיכדלית היתה בעיקרה אומנות פוסטרים, הפוסטר הפסיכדלי היה דבר שלא ניתן להתעלם ממנו.
משימה 2: כל תלמיד יבחר שני פוסטרים-אחד מהתקופה הפסיכדלית ואחת מהתקופה שקדמה לפסיכדליה ויערוך השוואה ביניהם. התלמיד יתיחס לשלל המרכיבים החזותיים.
את העבודה יש להעלות לדרופבוקס הכיתתי עד השיעור הבא