אומנות פסיכדלית בשנות ה-60

אומנות פסיכודלית היא סוג של אומנות חזותית בהשראתן של חוויות פסיכודליות כגון נטילת סמים, חוויות מיסטיות וביטוי הנפש.

פירוש המילה "פסיכודלי" (שנטבע ע"י הפסיכולוג הבריטי האמפרי אוסמונד) הוא "חשיפת הנפש". לפי הגדרה זו כל אומן המאמץ את כישוריו בתיאור עולמו הפנימי של נפשו עשוי להיחשב פסיכודלי.

אומנות פסיכודלית מתייחסת בעיקר לתנועת האומנות של תרבות הנגד שפרחה  בסן פרנסיסקו בשנות ה-60 המאוחרות והיא בעלת קשר הדוק להתפתחותה של מוזיקת הרוק הפסיכודלי  .

היא באה לידי ביטוי  בעיקר בפוסטרים לקונצרטי רוק, עטיפות אלבומים, מופעי אור, ציורי קיר, קומיקס, עיתונים מחתרתיים ועוד.

 בנוסף להיבטים האומנותיים, השפעתה ניכרה  רבות גם בתרבות , בשפה, בהיבטים החברתיים, בפילוסופיה ובספרות.

האומנות הפסיכודלית הושפעה רבות  מהארט נובו, האומנות הויקטוריאנית, זרם הדאדא והפופ ארט.  

מובילי הזרם הפסיכודלי  בסאן פרנסיסקו היו ריק גריפין, ויקטור מוסקוסו, בוני מקלין, סטנלי מאוס ,אנטון קליי ו-ווס וילסון.

האומנות הפסיכודלית מתאפיינת בצבעים רוויים בעושר צבעוני, ניגודיות מסנוורת, אותיות מעוטרות  ומעוצבות באופו מעוות, קומפוזיציה סימטרית חריפה, אלמנטים של קולאז'ים, סגנון  פלסטי –בלוני ואיקונוגרפיה ביזארית-כל אלו סגנונות ותוצרים של התנועה הפסיכודלית  שניכרו בפוסטרים  של אותה התקופה.